Article Reviews

אובדן עמום הוא מונח שטבעה פאולין בוס, המתייחס לחוויה של אנשים המתמודדים עם אובדן של אדם שנעדר. במאמרן, וויילנד ומייפל עורכות סקירה של הספרות המחקרית בנושא אובדן עמום, ובהתערבויות הטיפוליות אשר נחקרו בתחום זה במהלך 20 השנים מאז טבעה פאולין בוס את המונח.

המאמר דן במושג אובדן עמום, כפי שטבעה פאולין בוס, וביישומו בהתמודדות עם אובדן אשר אין בו וודאות, בעיקר במקרים של היעלמות או היעדרות של אנשים בעקבות סכסוך ואלימות פוליטיים. המחבר מציע להשתמש בגישה הדיסקורסיבית בהתייחס לאובדן עמום, ומציע קווים מנחים למסגרת טיפולית מבוססת קהילה לאחר היעלמות כפויה.

למרות שלקיחת בני ערובה הינה פרקטיקה עתיקה, רק לאחרונה החלו ניסיונות לחקור לעומק את ההשלכות של תופעה זו על בני הערובה ועל משפחותיהם. המאמר הנוכחי סוקר את המושגים המרכזיים הנוגעים להשפעות הפסיכולוגיות של חטיפה, את האופן בו אנשים אשר נלקחו כבני ערובה מתמודדים, ואת התחומים בהם המחקר עדיין חסר.

המאמר מדגים באמצעות סקירה נרטיבית של הספרות את ההשלכות וההשפעות של היעדרות כפויה על בני המשפחה של הנעדר. במסגרת המאמר, מתארים החוקרים השלכות פסיכולוגיות, חברתיות ומשפחתיות, ומתמקדים במשפחות אשר יקיריהן נעלמו במסגרת אלימות מדינתית.

המאמר דן בהשפעת החוויות האישיות של המטפלים על דמות המטפל, בעיקר כאשר הם חווים חוויות אשר דומות לחוויות אותן הם לומדים וחוקרים. המחברות משתפות בסיפורי ההתמודדות האישיים שלהן. עם אבל וטראומה, ומדגימות כיצד החוויות האישיות שלהן סייעו להן להגיע לתוצאות משמעותיות בעבודתן כמטפלות.

המאמר עוסק בתיאור הצרכים הפסיכו-סוציאליים של צעירים אשר קרובים לאדם נעדר. דרך שימוש במושג האובדן העמום, מתארת המחברת את ההתמודדות המורכבת עם חוסר הוודאות המובנה בהיעדרות של אדם קרוב.

המאמר עוסק בסוגיית הזמן בהקשר של נעדרות, ומציג שלושה מודלים אפשריים של תפיסות זמן אשר מתארות את היחס של בני המשפחה לגורל הנעדרים.

מתקפות טרור רבות התרחשו בשעות הפעילות של בתי הספר. כאשר בתי הספר נמצאים בקרב פיזית למקום הפיגוע, האחריות המיידית של המורים וצוות בית הספר היא כפולה – לשמור על ביטחונם האישי ועל זה של הילדים. לאחר מתקפות טרור, מורים ואנשי צוות בבתי הספר הופכים לגורמים חשובים שיכולים לסייע לילדים להחלים. אולם, לא נערך מספיק מחקר בנוגע לנכונות שלהם לסייע בתהליך זה. מן המחקר עולה החשיבות של קידום מודעות ותחושת מוכנות בקרב מורים להתמודדות עם מצוקה נפשית.

המאמר בוחן את הנרטיבים הקיימים בקרב בני משפחות של נעדרים בקוסובו. המחקר המתואר במאמר בוחן את ההשפעות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות של התמודדות עם אובדן עמום בקרב אימהות לנעדרים בקוסובו. באמצעות סדרת ראיונות, ביקשו החוקרים לשרטט את הנרטיבים בהם מחזיקות האימהות, ולתאר את המצוקה שלהן.

המאמר דן בהתמודדות של אחים עם היעדרות של אח או אחות, וסוקר את ההשפעות של ההיעדרות של אחים על האחים הנותרים. זאת, תוך תיאור המשמעות של הקשר בין אחים, וזיהוי סוגיות שיש לתת עליהן את הדעת כאשר מספקים תמיכה לאנשים שאחיהם נעדרים.

המאמר עוסק במושג אובדן עמום, סוג ייחודי ומאתגר של אובדן שהנסיבות שלו אינן פתורות ואינן ודאיות.
בניגוד לאובדן קונבנציונלי, שמסומן על ידי אירועים ברורים ומוחלטים כמו מוות, אובדן עמום כולל מצבים שבהם היעדרות או נוכחות פסיכולוגית של אדם אהוב נשארות לא ודאיות, מה שמסבך את תהליך האבל. סוג זה של אובדן מתבטא לעיתים בתסמינים הדומים להפרעות כמו דיכאון או הפרעת אבל מורכב מתמשך, שבהם חסרה סגירת המעגל הטיפוסית הניתנת על ידי מוות או פרידה ברורה.

המאמר בוחן את מושג הפנומנולוגיה ואת השימוש בו במחקר טיפול משפחתי. פנומנולוגיה מתמקדת בהבנת מהות החוויות שלנו והמשמעויות שאנו מעניקים להן. בניגוד לשיטות אחרות שמעדיפות מדידה אמפירית ואובייקטיבית, הפנומנולוגיה מדגישה את לכידת החוויות הסובייקטיביות והמשמעויות שאנשים מעניקים להיבטים שונים בחייהם.