בתי ספר בצל טרור: התאוששות פסיכולוגית ועניין בהתערבויות טיפוליות לאחר מתקפות טרור - סקירת מאמרם של פליקס ועמיתיה

לא מעט מתקפות טרור התרחשו בשעות הפעילות של בתי הספר (למשל, מתקפת 11 בספטמבר), כך שילדים שהו בכיתות בזמן שהמתקפה התרחשה. כאשר בתי הספר קרובים למקום הפיגוע, האחריות המיידית של המורים וצוות בית הספר היא כפולה – לשמור על ביטחונם הפיזי של עצמם, ושל הילדים. לאחר מתקפות טרור, גם כאלו שלא התרחשו בסמוך לבית הספר, מורים ואנשי צוות בבתי הספר הופכים לגורמים חשובים שיכולים לסייע לילדים להחלים. אולם, לא נערך מספיק מחקר בנוגע לנכונות שלהם לסייע בתהליך זה.
ישנם מספר גורמים אישיותיים אשר יכולים להשפיע על התגובה הרגשית לטראומה. אחד מהם, הוא התפיסה של האדם בנוגע ליכולת שלו לווסת את הרגשות שלו ולהמשיך לתפקד. בקרב מורים ואנשי צוות בית ספרי, ככל שהתפיסה הזו חיובית יותר (כלומר, ככל שהם מאמינים יותר ביכולתם לתפקד), כך הם יוכלו לסייע טוב יותר לתלמידים להתמודד. זאת, בין היתר מפני שלאחר אירוע טרור ילדים נושאים עיניים אל המבוגרים בחייהם כדי להעריך את המצב, וככל שהמבוגרים נראים רגועים ומווסתים יותר, כך הילדים יעריכו את המצב כבטוח יותר.

החוקרים טוענים כי אמנם בזמן שגרה הכתובת הראשונה להתמודדות עם קושי רגשי בזמן הלימודים היא יועצי בית הספר או הפסיכולוגים האזוריים, אולם למורים, אשר מהווים דמות קבועה ומשמעותית בחיי התלמידים יש תפקיד חשוב לא פחות. במקרי חירום, יועצים ופסיכולוגיים ישמשו בדרך כלל בתפקיד של הכשרה או השגחה על המתרחש בבית הספר בתחום התמיכה הנפשית, ואילו המורים יהיו אלו אשר ימלאו את התפקיד הפרקטי של תמיכה בתלמידים וליווי שלהם ביום-יום. בהתאם, עדויות מחקריות מראות כי תמיכה ממורים ומחברים לספסל הלימודים מפחיתה את הסימפטומים הפוסט טראומטיים אצל ילדים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי.

בנוסף, הכיתה עצמה מהווה עוגן חשוב של שגרה, וודאות ורציפות, ובכך מסייעת להחלמה.
פליקס ועמיתיה ביקשו לבחון את הנכונות של מורים להוות חלק מתהליכי תמיכה רגשית, ולבדוק כיצד ההתמודדות האישית של המורים עם האירוע הטראומטי משפיעה על יכולתם או על רצונם לשמש בתפקיד זה. זאת, מתוך ההנחה כי מורים שחוו אובדן או מתמודדים עם תגובות רגשיות עוצמתיות עלולים להרגיש שאינם מסוגלים או רוצים להשתתף בתוכניות התערבות טיפוליות יחד עם התלמידים.
במחקר הנוכחי, נערך סקר בקרב כ-400 מורים ואנשי צוות בבתי ספר בוושינגטון, אשר עבדו בבית הספר בזמן מתקפת ה-11 בספטמבר. מטרת המחקר הייתה כפולה: 1) לבחון את ההסתגלות הפסיכוסוציאלית של מורים לאירוע הטראומטי ואת השימוש שלהם בשירותי בריאות הנפש, ו-2) לבחון את הקשר בין מידת ההסתגלות לבין מידת העניין של המורים בהשתתפות בתוכניות התערבות שמטרתן לסייע לתלמידים להתמודד עם רגשותיהם עקב מתקפת הטרור.

תוצאות המחקר חשפו כי תגובות רגשיות שהתעוררו בעקבות האירוע הטראומטי, שינויים התנהגותיים, וצמיחה פוסט טראומטית היו גורמים שניבאו את מידת העניין של מורים להשתתף בהתערבויות פסיכולוגיות בבתי הספר. מורים שהרגישו מוכנות להתמודד עם מצוקה נפשית, שחשו שהם מצליחים לנהל את המחויבויות שלהם בעבודה, ומורים שתפסו את המצוקה של התלמידים כגוברת, נטו להשתתף יותר בהתערבויות עם תלמידים.

מן המחקר עולה החשיבות של קידום מודעות ותחושת מוכנות בקרב מורים להתמודדות עם מצוקה נפשית. למשל, בתי הספר צריכים ללמד את המורים כיצד להתמודד עם אירועי טרור, לאיזה תגובות רגשיות לצפות, וכיצד אפשר להקל על הסובלים מהן. פסיכואדוקציה כזו יכולה לסייע למורים הן בהתמודדות הרגשית שלהם עצמם, והן כסוכנים של תמיכה וליווי עבור התלמידים.