שכול באי וודאות: בריאות משפחות החטופים החללים – אתגרים, צרכים והמלצות

הדו״ח מציג לראשונה המשגה חדשה של ״שכול משובש״ – מושג שפותח במסגרת המחקר – המתאר מצב מתמשך של שכול באי־ודאות, המשלב בין שכול טראומטי לבין אובדן עמום. זהו מצב שבו תהליכי האבל מופרעים, מוקפאים וחסרי רצף: קבלת בשורת חלל ללא זיהוי ודאי, היעדר פרידה, היעדר קבר לפקוד, חוסר ודאות מתמשך ביחס לנסיבות המוות, ופגיעה עמוקה ברצף הזמן האבלותי, הטקסי והקיומי.
בהתבסס על ראיונות עומק עם בני משפחה, מתואר כיצד שיבושים אלה מחריפים תחושות של עמימות, אשמה, ספק, כעס ותחושת הפקרה, ומעמידים את המשפחות בסיכון גבוה למצוקה נפשית, לפגיעה תפקודית ולתחלואה פיזית ונפשית מתמשכת. הדו״ח מדגיש כי היעדר הכרה מספקת בסטטוס הייחודי של משפחות החטופים החללים – מצד הממסד, התקשורת והחברה – מעצים את הפגיעה ומותיר משפחות רבות באבל מבודד וללא מענה מותאם.
לצד תיאור ההשלכות הרגשיות, הבריאותיות והמשפחתיות, מוצגות בדו״ח המלצות מערכתיות ברורות: השבה מיידית של כלל החללים לקבורה, הכרה ממסדית רשמית בסטטוס הייחודי של המשפחות, התאמת מנגנוני מסירת הבשורות, רגישות בשיח הציבורי והתקשורתי, והקמת מערך תמיכה ושיקום רב־מקצועי ארוך טווח. הדו״ח מציב עמדה חד־משמעית שלפיה השבת החללים אינה רק חובה מוסרית ולאומית, אלא תנאי בסיסי לשיקום ולהחלמה, וליכולתה של החברה כולה להתחיל בתהליך של עיבוד, משמעות ושיקום.