ענן של כאב: סקירת ספרות על ההשפעה של אובדן עמום במצב נעדרות והתערבויות טיפוליות רלוונטיות – סקירת מאמרן של וויילנד ומייפל

אובדן עמום הוא מונח שטבעה פאולין בוס, המתייחס לחוויה של אנשים המתמודדים עם אובדן של אדם שנעדר. לפי בוס, כאשר אדם נעדר, האובדן מוגדר על ידי חוסר וודאות, והעמימות מותירה את המתאבל בשאלה בלתי נגמרת לגבי סופיותו של האובדן והמוחלטות שלו. במאמרן, וויילנד ומייפל עורכות סקירה של הספרות המחקרית בנושא אובדן עמום, ובהתערבויות הטיפוליות אשר נחקרו בתחום זה במהלך 20 השנים מאז טבעה פאולין בוס את המונח.

מחקרים מראים כי התגובות הרגשיות שחווים אנשים שיקיריהם נעדרים דומות לתגובות הרגשיות של שחווים אנשים שיקיריהם מתו באופן פתאומי וטראומטי, אך יש גם מספר מאפיינים ייחודיים לאובדן עמום. למשל, אנשים שחווים אובדן עמום נאלצים להתמודד עם שתי האפשרויות בנוגע לגורל יקיריהם – האפשרות שהאדם בחיים והאפשרות שהוא איננו. ממחקר שנערך בתחום עולה כי קיים צורך לייצר התערבויות טיפוליות ייעודיות למצבים אלו, אשר לא כופות על המטופל להשלים עם מות יקירו, כפי שבדרך כלל נדרש בטיפולים שמכוונים להתמודדות עם אובדן. מסקירת הספרות עולים שלושה קונספטים שיכולים לסייע בעבודה עם מטופלים שחווים אובדן כזה:
1. אובדן עמום – התייחסות להיעדרות הפיזית של האדם, מבלי להכריע שהאובדן הוא סופי או שהתוצאה שלו ידועה מראש.
2. אבל בציפייה – אבל בציפייה הוא תגובת אבל אשר מתעוררת בזמן שלפני האובדן (למשל, אבל בציפייה יכול להתרחש אצל אנשים שמתמודדים עם בן משפחה שחולה במחלה סופנית). אצל אנשים המתמודדים עם היעדרות של אדם קרוב, אבל בציפייה יכול להתרחש בזמן חוסר הוודאות בנוגע לגורלו של האדם. חשוב לתת מקום לתחושות אלו, ולהכיר במורכבות שנלווית לאובדן עמום.
3. אבל ללא זכות – אבל ללא זכות הוא אבל שלא נתפס כמקובל על ידי החברה, מפני שהוא לא מתאים לתבנית שאנשים רגילים אליה. תפיסות חברתיות אלו עלולות לייצר סטיגמות, חוסר תמיכה וחוסר הבנה של אבל במצבי אובדן עמום.

מסקירת הספרות עולה כי אנשים המתמודדים עם אובדן עמום בדרך כלל חווים עצב מתמשך, בלבול ותסכול בנוגע למאמצי חיפוש או חילוץ, ונמצאים בסיכון גבוה לפתח תגובת אבל פתולוגית, דיכאון או סימפטומים פוסט טראומטיים. בצל ההשפעות הקשות הללו, החוקרות מונות שלושה נושאים אשר יש לקחת בחשבון בעת תקשורת עם משפחות שחוות אובדן עמום:
1. סגירת מעגל – לפי פאולין בוס, באופן פרדוקסלי, משפחות שמרגישות לחץ מהסביבה להגיע לסגירת מעגל נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות תגובות רגשיות שליליות. הסביבה נדרשת להפגין סבלות וכבוד, ולהכיר במורכבות הרגשית הנלווית לחוסר הוודאות.
2. קבלה –על הסביבה לשדר קבלה, הבנה ופתיחות כלפי הסבל וכלפי חוסר הוודאות של המשפחה
3. תקווה – תקווה יכולה להשתנות לאורך הזמן בו המשפחה מתמודדת עם אובדן עמום, אך חקירת הקונספט של תקווה יכולה לסייע בהתמודדות ואף לקדם צמיחה פוסט טראומטית.

כמו כן, החוקרות מציעות כי ניתן לייצר טקסים רוחניים או דתיים כדי לציין את האובדן, על מנת לסייע למשפחה להרגיש שהסביבה מכירה באובדן שלה, מבלי לכפות את המסקנה שהאדם איננו לנצח (בניגוד לטקס לוויה או פרידה). רעיון אחד כזה יכול להיות ״חגיגת חיים״, שיכולה לכלול תצלומים, סיפורים, מנהגים ועוד.
לבסוף, החוקרות מציינות ארבע התערבויות טיפוליות שיכולות להיות יעילות בהתמודדות עם אובדן עמום:
1. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי משולב מיינדפולנס (CBT-M) – טיפול הנשען על עקרונות ה-CBT, ומשלב גם תרגילי מדיטציה ומיינדפולנס. השילוב בין כלים אלו יכול להיות יעיל להתמודדות עם ״מלכודות מחשבתיות״, ולסייע בהימנעות ממחשבות כפייתיות בנושא האבל והאובדן.
2. טיפול משפחתי להפחתת סטרס – מודל משפחתי המתמקד ביצירת ריטואלים משפחתיים חדשים ובמציאת משמעות חדשה בצל האובדן.
3. טיפול קבלה ומחויבות (ACT) – טיפול המתמקד בהתבוננות בערכי הליבה של האדם ובאופן בו ערכים אלו יכולים לסייע לו לחיות חיים מלאים ומספקים לצד האובדן.
4. טיפול מיינדפולנס וחמלה עצמית – טיפול המתמקד בהכרה בקושי ובכאב הנלווה לאובדן עמום.
לסיכום מאמרן טוענות החוקרות כי בעוד הידע המחקרי בנוגע לאובדן עמום נצבר במהלך 20 השנים מאז נטבע המושג, עדיין לא קיימת הבנה טיפולית מספיק טובה שלו ושל דרכי ההתמודדות עמו, ומחקר נוסף עדיין נדרש. כמו כן, מדגישות החוקרות כי התערבויות טיפוליות צריכות לכלול התייחסות מיוחדת להיבט חוסר הוודאות, אשר מהווה מאפיין מרכזי בהתמודדות עם אובדן עמום.