אחים בוגרים לנעדרים: אובדן וחוסר ידיעה – סקירת מאמרה של קלארק

המאמר בוחן את ההשפעה של נעדרות על אחיו של הנעדר, תוך תיאור החשיבות של קשר בין אחים, שרטוט המאפיינים של האובדן, וזיהוי סוגיות שיש לשקול כאשר מספקים תמיכה לאנשים שאחיהם נעדרים. בפתח הדברים, טוענת המחברת כי על אף שקשרים בין אחים הם בין הקשרים המשפחתיים המשמעותיים ביותר בחייו של אדם, ועל אף שהם שונים מהותית מקשרים בין הורים לילדים, לא נעשה מספיק מחקר כדי לבחון את ההשפעה הייחודית של נעדרות על אחים, והם בדרך כלל נכללים יחד עם יתר בני המשפחה כיחידה אחת. המחקר הנוכחי נועד לגשר על הפער הזה, באמצעות ראיונות עומק עם אחים אשר אחיהם נעדרים. המרואיינים היו בגילאי 24-33, והאחים הנעדרים היו בגילאי 16-25 בזמן ההיעלמות. הראיונות התמקדו בשש סוגיות מרכזיות:

1. חווית האובדן של אח – המרואיינים דיווחו על קשר מיוחד עם האח הנעדר, והרגישו אחריות כלפי הנעדר. האחים תיארו חוויה של אובדן עמום, לצד היעדר הכרה באובדן ובכאב שלהם.
2. ההיעלמות הייתה בלתי צפויה – רוב המרואיינים תיארו את ההיעלמות כאירוע בלתי צפוי, הרווי בחוסר ידיעה ובספקות. הם תיארו את האירוע כאירוע המשמעותי והקשה ביותר בחייהם. הם דיווחו על תנועה מתמדת בין ייאוש לבין תקווה, בין ציפייה לחזרתו של האח הנעדר ובין מאמץ להמשיך בחייהם. רבים מהם דיווחו על תחושות של אובדן שליטה, בלבול ומצוקה, הנמשכים לאורך זמן ובעוצמות גבוהות מאוד, הרבה מעבר למה שתיארו לעצמם.
3. ההיעלמות הייתה מטלטלת – המרואיינים תיארו את חוסר הידיעה בנוגע לגורל האח הנעדר כחוויה מבלבלת ומבעיתה. הם חשו חסרי אונים ומתוסכלים. המרואיינים תיארו גם את הסיקור התקשורתי ואת חקירות המשטרה כחוויות מטלטלות, המקשות עליהם לשמור על שיווי משקל רגשי.
4. אובדן עמום – המרואיינים דיווחו כי המחשבות על האח הנעדר משפיעות ולפעמים אף שולטות על חייהם. חוסר הידיעה בנוגע לגורלו של האח הוביל לכך שרבים מהם לא ידעו כיצד עליהם להרגיש, כיצד עליהם להתאבל, או מה הם יכולים לחלוק עם אחרים.
5. ההיעלמות כתהליך – המרואיינים תיארו את ההיעלמות כתהליך, כאשר בחלק מהמקרים, ההיעלמות יכולה להיות מובנת על רקע אירועים מהילדות או מאפיינים שהיה ניתן לזהות באח כבר קודם. כמו כן, המרואיינים התייחסו לשינוי בתפיסה שלהם את מה שקרה לאח הנעדר, כך שככל שחלף יותר זמן רובם נטו להעריך כי התרחיש הוא עגום יותר, אם כי רובם שמרו על תקווה.
6. צרכי התמיכה – המרואיינים דיווחו על צרכים מגוונים בהקשר של תמיכה, אך רובם שמו את עיקר המשקל על הצורך במאמצים משטרתיים כדי להקל על המצוקה. רובם הרגישו כי מסעות חיפוש הם הדרך היעילה ביותר של תמיכה שהם יכולים לקבל. ככלל, המרואיינים התקשו לפנות לתמיכה רגשית וחברתית, והרגישו כי הם לא יודעים היכן למצוא תמיכה כזו. הם הדגישו את הצורך במתן תמיכה לכלל בני המשפחה, והעדיפו לקחת חלק במערכות תמיכה בהן נמצאים אנשים שחוו חוויות דומות לשלהם.

מן המחקר עולה החשיבות הרבה של הגברת המודעות לחוויה הקשה של אחים לנעדרים, וההכרח בהתאמת מערכות תמיכה ייעודיות עבורן.